אסטרטגיית ציד מילים: איך ירדתי מ-5 ניחושים לפתרון ב-3

אז מה זה בעצם ציד מילים?

אם שיחקתם וורדל, אתם כבר מבינים. ציד מילים זה הגרסה של לקסיקלאש לנוסחה: נחשו את המילה הנסתרת, קבלו משוב צבעוני, חזרו על זה עד שפוצחים או שנגמרים הניסיונות.

אריח ירוק אומר אות נכונה, מקום נכון. צהוב אומר שהאות נמצאת במילה אבל שמתם אותה במקום הלא נכון. אפור אומר שהאות לא נמצאת במילה בכלל. פשוט על הנייר, אבל הפאזל הדדוקטיבי שזה יוצר ממכר ברמות מטורפות.

מה שהופך את זה לשונה ממצב קלאסי או בלאסט (שם האותיות נמצאות שם על הלוח) הוא שעובדים בעיוורון. זה דדוקציה טהורה ואוצר מילים. אני מרגיש הרבה יותר סיפוק כשפוצח אחד ב-2 ניסיונות מאשר כל דבר אחר במשחק, בכנות.

יש חידה חדשה כל יום באתגר היומי, פלוס סיבובי תרגול בלתי מוגבלים למי שכמוני ולא יכול לעצור אחרי אחד. פחות ניחושים = יותר נקודות ומטבעות, שזה הגזר שהפך אותי משחקן מזדמן למישהו שבאמת חושב על תדירות אותיות בארוחת בוקר.

המילה הפותחת חשובה יותר ממה שחושבים

הנה טעות שעשיתי ב-50+ הסיבובים הראשונים: ניסיתי לנחש את המילה בפועל בניסיון הראשון. אל תעשו את זה. הניחוש הראשון הוא לא בשביל לצדוק. הוא בשביל ללמוד כמה שיותר.

אני מחליף בין כמה מילים פותחות שבודקות תנועות נפוצות ועיצורים בתדירות גבוהה בלי אותיות חוזרות. העיקר הוא שבודקים את האותיות שמופיעות בהכי הרבה מילים.

חשבו על זה: יש אותיות שמופיעות בבערך 80% מהמילים הנפוצות. אם המילה הפותחת שלכם בודקת 5 מהן, יש לכם מיד יתרון מסיבי.

עם מה לא לפתוח: מילים עם אותיות כפולות (בודקות פחות אותיות ייחודיות, בזבוז), מילים עם אותיות נדירות, או כל דבר שלא תואם את אורך היעד.

הטריק האהוב עליי: לשלב שתי מילים פותחות משלימות. שתי מילים בלי חפיפה נותנות 9-10 אותיות ייחודיות על פני שני ניחושים. אחרי שתיהן, בדרך כלל יש לי מספיק מידע להתחיל לצמצם.

לקרוא את הרמזים בלי לאבד את השפיות

אוקיי אז עשיתם את הניחוש הראשון והצבעים חוזרים. הנה איפה רוב האנשים (כולל אני בעבר) טועים.

אותיות ירוקות קלות. נועלים אותן. אם ש נדלקת ירוקה במיקום 1, כל ניחוש מעכשיו מתחיל ב-ש. בלי חריגים, בלי יצירתיות. פשוט לנעול.

אותיות צהובות זה איפה שזה נהיה מסובך, ואיפה שבזבזתי הכי הרבה ניחושים בהתחלה. א צהובה במיקום 2 אומרת שני דברים: א כן נמצאת במילה, ו-א לא נמצאת במיקום 2. המלכודת היא להזיז אותה למיקום אקראי. במקום, תהיו שיטתיים. נסו מיקום 1, אז 3, אז 4. תסמנו תוך כדי.

אותיות אפורות נעלמו. מתות בשבילכם. תשכחו שהן קיימות. אני לא יכול לספר כמה פעמים תפסתי את עצמי מנסה ר שכבר ידעתי שהיא אפורה כי לא שמתי לב. אם תזכרו דבר אחד מהמדריך הזה, זה: לעולם אל תשתמשו שוב באות אפורה.

הקסם האמיתי קורה כשמשלבים הכל. נגיד שאתם יודעים ש-א צהובה ממיקום 2 ו-ר ירוקה במיקום 4. עכשיו מחפשים _ _ _ ר _ עם א במקום שזה לא מיקום 2. המגבלה הזו לבד בדרך כלל מצמצמת את האפשרויות לקומץ.

לצמצם את זה (החלק הכיפי)

אחרי 2 ניחושים טובים, הייתם צריכים לבדוק בערך 10 אותיות. זה כמעט 40% מהאלפבית שנפסלו או אושרו. אם לא מרגיש שהשדה הצטמצם דרמטית, כנראה שהניחושים שלכם חפפו יותר מדי.

אותיות ירוקות הן הכי טובות. שתי ירוקות אחרי שני ניחושים אומר שבערך 95% מהאפשרויות למיקומים האלה נפסלו. תחושה מדהימה.

פה אני מתחיל לשרבט (מנטלית או ממש). לוקח את הדפוס שאני יודע ופשוט מפרט מילים שמתאימות. מיקום 1 זה ש, מיקום 4 זה ר, א הולכת למקום שזה לא מיקום 2? אוקיי: שמירה, שעורה, שחררה... אז מצליבים עם האותיות האפורות והרשימה מצטמצמת מהר.

הנה עיקרון ששינה לי את המשחק: כל ניחוש צריך לצמצם בערך חצי מהאפשרויות שנשארו. אם ניחוש מבטל רק מילה אחת או שתיים, הוא לא היה ניחוש טוב. רוצים טבח מקסימלי עם כל ניסיון.

כשנשארים עם 2-3 מועמדים, אני הולך עם תחושת תדירות. מילה נפוצה לפני מילה נדירה. מעצבי החידות לא מנסים לתקוע אתכם עם אוצר מילים אקזוטי.

להוציא יותר מרמזים ודפוסים

יש מערכת רמזים בציד מילים שחושפת מיקום אות נוסף, ויש לי דעות לגבי מתי להשתמש בזה.

אל תשתמשו ברמז כשעדיין יש 5+ מילים אפשריות. ניחוש נוסף ייתן הרבה יותר מידע מחשיפת אות אחת. תשמרו רמזים לכשבוהים ב-2-3 מועמדים שווים ובאמת אי אפשר לדעת מי מהם. שם רמז משלם על עצמו.

גם בלי רמזים, תדירות אותיות היא הנשק הסודי שלכם. אחרי האותיות הגדולות, השכבה הבאה היא ל, ד, כ, מ, פ. אם שני הניחושים הראשונים לא נגעו באלה, תוודאו שניחוש 3 כן.

אני שומר "אשכולות" מנטליים של סיומות מילים, וזה כנראה חסך לי יותר ניחושים מכל דבר אחר. ברגע שרואים _ות מתגבש, יודעים שמחפשים משהו כמו שמירות/ברכות/מתנות ובדרך כלל אפשר לסגור את זה בעוד ניחוש. אותו דבר עם -ים, -ון, -ית. בנו את האשכולות האלה בראש ותתחילו לזהות דפוסים כמעט מיידית.

אה, ואותיות כפולות. הן תופסות אותי כל פעם. אם כל הניחושים חוזרים נקיים בלי כפולות, זה דווקא סימן שלתשובה אולי יש כפולות. לקח לי חודשים להבין את זה.

מלכודות שאני ממשיך ליפול אליהן (וגם אתם)

אני רוצה להיות כנה: אני עדיין נופל לחלק מאלה. לדעת עליהן עוזר, אבל ברגע האמת, המוח פשוט עושה מה שהוא רוצה.

ראיית מנהרה. זו הגדולה. משכנעים את עצמכם שזה בטוח מילה ספציפית, אז מנסים את זה, וריאציה, עוד וריאציה... בינתיים התשובה היא משהו אחר לגמרי שלא חולק אף אות. אם הניחוש חוזר כולו אפור, זה אומר שלתשובה אין שום דבר משותף עם מה שניסיתם. תכריחו את עצמכם לחשוב בכיוון אחר לגמרי.

סינדרום המילה הנדירה. עשיתי את זה. "אולי זה קוקייה? פלפלון?" לא. זו כמעט בוודאות מילה שמשתמשים בה בשיחה יומיומית. אם לא הייתם אומרים את זה לחבר, זו כנראה לא התשובה.

קיבוע מיקום. מקבלים ת צהובה, מנסים אותה במיקום 3, עדיין צהובה, מנסים מיקום 3 שוב כי שכחתם. תשמרו צ'קליסט מנטלי (או פיזי) של איפה בדקתם כל אות צהובה. אני ממש ממלמל לעצמי את המיקומים: "ת לא 1, לא 3, ננסה 4."

ניחוש הפאניקה. נשארו שני ניחושים, המוח מתרוקן, דוחפים פנימה את המילה הראשונה שקופצת לראש. עצרו. קחו 10 שניות. קראו מחדש כל רמז. פרטו כל מגבלה. התשובה חייבת לענות על כולן. הרגע הזה של רוגע הציל לי את רצף הפתרונות יותר מפעם אחת.

עיוורון אותיות כפולות. אם א חזרה צהובה פעם, זכרו: אולי יש שתי אותיות א במילה. פעם הפסדתי מילה ממש ברורה כי הנחתי שמספיק א אחת. מביך, אבל לימודי.

הטריקים שהורידו אותי לממוצע 2-3

זה המאטריאל שהפריד בין "די טוב" ל"מעצבן את החברים עם אחוז הפתרון שלי."

לפני שאני מגיש ניחוש, אני מנגן בראש כל תרחיש. אם א חוזרת ירוקה, אנסה את זה. צהובה, אנסה את זה. אפורה, משהו אחר לגמרי. נשמע איטי אבל זה בעצם מזרז אתכם כי לא יושבים שם ומנתחים מחדש אחרי כל תוצאה.

אני משחק מצב קשה גם כשהמשחק לא מכריח. זה אומר שכל ניחוש משתמש בכל האותיות הירוקות והצהובות שכבר אושרו. מרגיש מגביל בהתחלה, אבל זה מכריח משחק יעיל. אי אפשר לבזבז ניחוש על מילה זריקה שמתעלמת ממה שכבר יודעים.

בחירה משוקללת תדירות. כשיש 3 מילים מועמדות, אני לא בוחר אחת באקראי. מסתכל אילו אותיות שטרם נבדקו הכי נפוצות. אם מועמד אחד בודק ל ואחר בודק ץ, אני הולך עם ל כל פעם. גם אם הניחוש לא נכון, המשוב יהיה שימושי יותר.

ובכנות? פשוט תשחקו הרבה. אחרי כמה מאות סיבובים, מתחילים לראות דפוסים בלי לחשוב עליהם. -ות, -ים, -ון, -ית, -ות. המוח בונה טבלת חיפוש לאורך הזמן, וזיהוי הדפוסים הזה הוא מה שהופך ממוצע 4 ניחושים לממוצע 3. אין לזה קיצור דרך. אבל בדיוק בגלל זה ההתקדמות מרגישה מגיעה.