מאריחים עתיקים ועד רשתות דיגיטליות: ההיסטוריה המטורפת של משחקי מילים

יש לי הודאה. יש לי העתק של לוח שעווה רומאי. הוא יושב על השולחן שלי ליד המסך, ממש מתחת לפתק שכתוב עליו "תזכור לאכול צהריים". קניתי אותו כי גיליתי שילדי בית ספר רומאים התאמנו על משחקי מילים על הדברים האלה לפני כמעט אלפיים שנה, וחשבתי שזה הדבר הכי מגניב ששמעתי אי פעם.

בת הזוג שלי חושבת שאני צריך התערבות. היא כנראה צודקת.

אבל הנה העניין: ההיסטוריה של משחקי מילים היא באמת אחד הסיפורים הכי פרועים ובלתי צפויים בכל התרבות האנושית. היא כוללת חידות מצריות עתיקות, נזירים מימי הביניים עם יותר מדי זמן פנוי, סכסוך קניין רוחני מר שקרע חברויות, טירוף עיתונאי שגרם לפיטורי אנשים מעבודתם, ומהנדס תוכנה ולשי שבמקרה יצר תופעה עולמית בזמן הסגר.

אם אתם חושבים שמשחקי מילים הם סתם תחביב — תתכוננו. לסיפור הזה יש יותר פיתולי עלילה מטלנובלה.

מקורות עתיקים: כשמילים היו קסם

משחקי המילים העתיקים ביותר הידועים מתוארכים לפני כארבעת אלפים שנה, והם לא שוחקו לשם כיף. האמינו באמת שיש להם כוח קסום.

המצרים הקדמונים היו אובססיביים לגבי משחקי מילים. פפירוס ליידן, שמתוארך לסביבות 1200 לפני הספירה, מכיל אוסף של חידות ופאזלים מילוליים שסופרים השתמשו בהם כדי לבחון זה את זה. אבל אלה לא היו טריקים — בתרבות המצרית, לדעת את "השם האמיתי" של דבר נתן לך כוח עליו. שליטה במילים הייתה ממש סוג של קסם.

היוונים לקחו את זה צעד קדימה. הם המציאו את האקרוסטיכון — שירים שבהם האותיות הראשונות של כל שורה מאייתות מילה או הודעה. דיוניסיוס מהליקרנסוס, היסטוריון מהמאה הראשונה לפני הספירה, כתב על פאזלי מילים מורכבים שנהגו בחינוך ובסאטירה פוליטית.

הרומאים היו מחבבים במיוחד ריבועי מילים — רשתות שבהן אותן מילים נקראות גם אופקית וגם אנכית. המפורסם ביותר הוא ריבוע SATOR, שנמצא משורט על קירות ברחבי האימפריה הרומית מפומפיי עד מנצ'סטר.

נזירי ימי הביניים וחידות הרנסנס

אחרי נפילת רומא, משחקי המילים לא נעלמו. הם עברו למנזרים.

נזירים מימי הביניים, עם השילוב שלהם של אוריינות, שעמום וגישה לחומרי כתיבה, הפכו לממציאי משחקי מילים נלהבים. הם יצרו פאזלי אנגרמות, פלינדרומים ואוספי חידות מפורטים. ספר אקסטר, כתב יד אנגלו-סכסי מהמאה העשירית, מכיל כמעט מאה חידות שהן בעצם משחקי מילים בצורה שירית.

הרנסנס הביא גישה יותר שיטתית. חוקרים איטלקים פיתחו את ה"רבוס" — פאזלים שבהם תמונות ואותיות משתלבות ליצירת מילים או ביטויים. אלה התפשטו ברחבי אירופה. חצר הנרי השמיני בידרה את עצמה עם משחקי מילים מורכבים ופאזלי אנגרמות.

אבל המהפכה האמיתית לא תגיע עד העידן התעשייתי, כשאוריינות המונים, נייר זול ועיתונים יצרו את התנאים למשחקי מילים להפוך באמת למיינסטרים.

סיפור הסקרבל: גאונות, גניבה, או שניהם?

תרשו לי לספר לכם על אלפרד מושר באטס, כי הסיפור שלו גם מעורר השראה וגם מעצבן.

ב-1933, באטס היה אדריכל מובטל בניו יורק — השפל הגדול חיסל את ענף הבנייה. עם שום דבר חוץ מזמן, הוא החליט להמציא משחק לוח. הוא בילה חודשים בניתוח שערי העיתון ניו יורק טיימס, סופר תדירויות אותיות ביד, כדי לקבוע כמה אריחים מכל אות המשחק צריך לכלול.

הוא יצר משהו שנקרא "לקסיקו", ואז שיכלל אותו ל"קריס-קרוסוורדס". זה היה, בעצם, סקרבל. אותם אריחי אותיות, אותו לוח בסגנון תשבץ, אותה שיטת ניקוד.

ואף אחד לא רצה את זה. באטס פנה לכל חברת משחקים גדולה באמריקה. כולם אמרו לא. פארקר ברדרס דחו. מילטון ברדלי דחו. כולם דחו.

ואז ג'יימס ברונוט נכנס לתמונה. ב-1948 הוא קנה את הזכויות, שינה את השם ל"סקרבל", והתחיל לייצר סטים בסלון שלו. ב-1952, נשיא מייסיס שיחק בחופשה ונדלק. הוא הזמין סטים לכל החנויות. המכירות התפוצצו.

באטס, הממציא, קיבל תמלוגים — אבל ברונוט התעשר. באטס חי בנוחות אבל מעולם לא התעשר מהמשחק שהמציא. הוא דפוס שנראה שוב ושוב בעולם משחקי המילים.

טירוף התשבצים: כשמשחקי מילים הפכו ויראליים (גרסת שנות ה-20)

לפני סקרבל, היה את התשבץ — ועלייתו הייתה מטורפת לחלוטין.

תשבץ המילים הראשון הופיע ב-21 בדצמבר 1913 בעיתון ניו יורק וורלד. הוא נוצר על ידי ארתור וין, עיתונאי מליברפול. וין קרא לו "Word-Cross" (סדרן דפוס הפך אותו בטעות ל"Cross-Word", והשם החדש נשאר).

ב-1924, שני מו"לים צעירים בשם ריצ'רד סיימון ומ. לינקולן שוסטר פרסמו את ספר התשבצים הראשון — הספר הראשון שלהם כהוצאה חדשה. מה שקרה אחר כך היה אחת מתופעות הויראליות הראשונות בהיסטוריה של המדיה האמריקאית.

הספר מכר מעל 350,000 עותקים בשנה הראשונה. ספרי תשבצים הפכו למתנה הכי חמה באמריקה. מעסיקים התלוננו שעובדים פותרים תשבצים במקום לעבוד. רכבת בולטימור ואוהיו שמה מילונים בכל הרכבות כי נוסעים המשיכו להתווכח על איותים. אישה משיקגו תבעה את בעלה לגירושין כי הוא היה "מכור לתשבצים" ולא דיבר איתה.

ספריות דיווחו שמילונים נגנבים. לא מושאלים — נגנבים. אנשים חתכו דפים מספרי עיון כדי ליישב ויכוחי תשבצים.

בוגל: אבא בבית שהמציא את הכל מחדש

ב-1972, ממציא צעצועים בשם אלן טורוף יצר משהו שישנה באופן מהותי את הדרך שבה משחקי מילים עובדים.

התובנה של טורוף הייתה פשוטה בגאונותה: מה אם, במקום לשחק בתורות, כולם ישחקו באותו זמן? מה אם האתגר הוא לא רק אוצר מילים, אלא מהירות?

הוא עיצב רשת 4x4 של קוביות אותיות במגש מכוסה. מנערים, הופכים, מתחילים טיימר של שלוש דקות, וכולם בו-זמנית מחפשים מילים. כשהטיימר מצפצף, משווים רשימות. כל מילה שיותר מאדם אחד מצא נמחקת. רק המילים הייחודיות שלכם נספרות.

זו הייתה מהפכה. סקרבל ותשבצים היו פעילויות רציפות, אינטלקטואליות, סבלניות. בוגל היה קדחתני, תחרותי וויסצרלי. הוא הפך משחקי מילים מתרגיל אינטלקטואלי בודד לחוויה חברתית עם מתח והתרגשות אמיתיים.

פארקר ברדרס — אירונית, אותה חברה שדחתה את סקרבל עשרות שנים קודם — לקחה את בוגל והוא הפך ללהיט ענק. זה הקו הגנטי שלקסיקלאש יורש — כולם משחקים בו-זמנית על אותה רשת, במירוץ נגד השעון.

המהפכה הדיגיטלית: מ-Words With Friends ועד וורדל

קפיצה ל-2009. האייפון יצא לפני שנתיים. חנות האפליקציות הייתה חדשה. ושני מפתחים בשם פול ודיוויד בטנר יצרו את Words With Friends.

בואו נהיה כנים: Words With Friends היה סקרבל. הלוח היה קצת שונה, חלוקת האריחים הייתה קצת שונה, אבל ליבת המשחק הייתה זהה. האסברו תבעו. הם הגיעו לפשרה. אבל עד אז, השד כבר יצא מהבקבוק.

Words With Friends עשה משהו שסקרבל מעולם לא יכל: הוא הפך משחקי מילים לרשת חברתית. בשיא, ל-Words With Friends היו מעל 20 מיליון משתמשים יומיים פעילים.

ואז, באוקטובר 2021, מהנדס תוכנה ולשי בשם ג'וש וורדל שחרר משחק קטן שעשה בשביל בת הזוג שלו. הוא קרא לו Wordle. פאזל אחד ביום. שישה ניחושים למצוא מילה בת חמש אותיות. ללא אפליקציה, ללא חשבון, ללא פרסומות.

עד ינואר 2022, לוורדל היו 300,000 שחקנים יומיים. עד פברואר — מיליונים. הניו יורק טיימס קנו אותו בסכום של שבע ספרות.

מה שמלהיב אותי הכי הרבה זה שמשחקי מילים הופכים שוב לחברתיים. מרושבים רומאים שגירדו ריבועי SATOR על קירות, דרך אנשי חברה בשנות ה-20 שהתווכחו על תשבצים ברכבות, ועד שחקנים מודרניים שמתחרים זה בזה על רשתות דיגיטליות — החוט הוא אותו חוט. בני אדם אוהבים מילים. תמיד אהבו. תמיד יאהבו.

מקורות: - פפירוס ליידן: פאזלי מילים מצריים עתיקים וחינוך סופרים (כ-1200 לפנה"ס) - חידות ספר אקסטר: ספרות אנגלו-סכסית, המאה ה-10 - וין, ארתור — תשבץ ראשון, ניו יורק וורלד, 21 בדצמבר 1913 - סיימון ושוסטר — ספר תשבצים ראשון (1924) - באטס, אלפרד מושר — ניתוח תדירות אותיות והמצאת סקרבל (1933-1948) - טורוף, אלן — המצאת בוגל (1972) - וורדל, ג'וש — סיפור יצירת Wordle, רכישת הניו יורק טיימס (2022)