ניסיתי כל משחק מילים שמצאתי. רובם מאכזבים.

אני רודף אחרי ההרגשה של באגל מאז שהייתי בן שתים עשרה.

אתם יודעים את ההרגשה. הקוביות שמתערבבות, שעון החול שמתהפך, כולם שחוחים מעל הדף וכותבים כמו משוגעים בזמן שהדוד מתעקש ש"קטע" זו מילה של שלוש אותיות (הוא צודק, אבל הוא איית את זה לא נכון). השילוב הזה של לחץ זמן, זיהוי דפוסים ותחרותיות? שום דבר אחר לא מגיע לזה.

אז באופן טבעי, בזבזתי כמות מביכה של זמן — ובואו נהיה כנים, גם כסף — על כל משחק מילים דיגיטלי שמבטיח לשחזר את ההרגשה הזו. רובם לא מצליחים. חלקם ממש מעצבנים. כמה מהם באמת מעולים.

אני הולך להיות כנה לגבי כולם. גם לגבי זה שבסוף הכי אהבתי.

קודם כל — מה הופך משחק מילים לטוב?

לפני שאני מרסק חצי מהרשימה (ואני אעשה את זה), הנה מה שאני מחפש. משחק מילים טוב צריך שלושה דברים:

הרגע שבו אתה מזהה מילה שאף אחד אחר לא ראה. לחץ זמן שגורם ללב לפעום מהר. וסיבה לחזור מחר.

בונוס אם הוא לא מנסה לסחוט ממני 20 שקל כל פעם שאני מפסיד. נגיע לזה.

1. Wordle — זה שכולם מכירים

בואו נתחיל עם הברור. Wordle הוא גאוני. חידה אחת ביום, שישה ניחושים, לא יותר. ההגבלה היא המשחק. החוויה המשותפת של כולם פותרים את אותו חידה היא מה שהפך את זה לתופעה תרבותית.

אבל הבעיה שלי: זה לוקח שלוש דקות.

אני מסיים את זה בשירותים לפני שהקפה מתחיל לפעול ואז אין לי כלום לשאר היום. חידה אחת. זהו. אני מכור ואתם נותנים לי מנה אחת? חבל.

וגם — וזה שנוי במחלוקת — Wordle זה לא באמת "משחק מילים" במובן הקלאסי. זה חידת היגיון שלובשת תחפושת של משחק מילים. אתה עושה אלימינציה, לא מחפש מילים. מיומנות שונה.

פסק דין: מושלם למה שהוא. גרוע אם אתה רוצה יותר משלוש דקות של בידור יומי.

2. Words With Friends 2 — זה שאמא שלך משחקת

Words With Friends קיים מ-2009. בשנות אפליקציה זה בערך 400 שנה. יש לו את בסיס השחקנים הגדול ביותר. הדודה שלך משחקת. הקולגה שלך משחק. כולם.

המשחק הבסיסי סולידי. זה בעצם שבץ נא עם לוח אחר. המילון נדיב (מדי נדיב — הוא מקבל מילים שאני כמעט בטוח שלא קיימות).

אבל. המוניטיזציה.

הפאוור-אפים. "Word Radar" פשוט מראה לך את המילה הטובה ביותר על הלוח. "Swap+" נותן לך להחליף אותיות בלי להפסיד תור. אלה לא פיצ'רים של נוחות — אלה יתרונות של תשלום-כדי-לנצח.

והפורמט האסינכרוני אומר שאתה מחכה שעות (לפעמים ימים) ליריב. יש לי משחקים מלפני שלושה שבועות שעדיין פתוחים.

פסק דין: קהילה ענקית, בסיס סולידי, הרוס על ידי פאוור-אפים של תשלום-כדי-לנצח.

3. Wordscapes — היפה

Wordscapes באמת יפה. הרקעים מדהימים. מערכת ההתקדמות — פתיחת נופים חדשים כשפותרים חידות — מספקת את הדחף ההישגי.

בערך שבועיים.

ואז אתה מבין שכל חידה בעצם אותו דבר. אין תחרות, אין לחץ זמן, אין בני אדם אחרים מעורבים. זה משחק מילים למי שרוצה להירגע, מה שזה בסדר, אבל אני רוצה להרגיש את הלב פועם.

גם הפרסומות. אם לא משלמים על פרימיום, צופים בפרסומת של 30 שניות כל ארבע חידות.

פסק דין: יפה, מרגיע, ומרגש כמו לסדר ארון תבלינים לפי א"ב.

4. Boggle With Friends (Zynga) — הבגידה

זה כואב הכי הרבה כי זה אמור להיות הכי טוב. זה פשוט באגל. באגל רשמי. הלוח, הטיימר, חיפוש המילים — הכל שם.

ואז Zynga עשתה את מה ש-Zynga עושה.

פאוור-אפים. הקפאת זמן. חשיפת מילים. ערבוב הלוח. דברים שמשברים את השוויון של מה שאמור להיות משחק מיומנות טהור. הפסדתי משחק אחרי משחק כי סירבתי להוציא כסף. ואני יודע שמצאתי יותר מילים מהיריב. אבל להם היה "Word Clue" ו-"Freeze" ופתאום 47 המילים שלי מפסידות ל-31 המילים שלהם פלוס בונוסים.

הביקורות באפ סטור מספרות הכל. אלפי ביקורות של כוכב אחד: "משחק מעולה שנהרס על ידי פאוור-אפים."

לקחו את משחק המילים הטהור ביותר שנוצר אי פעם והפכו אותו למכונת מזל. אני לא כועס. אני מאוכזב. (גם כועס.)

פסק דין: הדבר הכי קרוב לבאגל אמיתי, קבור מתחת להר של pay-to-win.

5. Word Blitz — הספרינטר

Word Blitz עושה משהו נכון שהרבה משחקים מפספסים: תחרות בזמן אמת. אתה והיריב מסתכלים על אותו לוח באותו זמן, מחליקים מילים כמה שהאצבעות יכולות. בלי המתנה. בלי פאוור-אפים (בעיקר). רק מהירות.

זה כיף! באמת כיף! ל-90 השניות של כל סיבוב.

הבעיה — אין הרבה יותר. אין מערכת התקדמות. אין אתגרים יומיים. אין מצבי משחק מיוחדים. זה דבר אחד — באגל מהיר — והוא עושה את הדבר האחד הזה טוב. אבל נשרפתי אחרי חודש.

פסק דין: מהיר, טהור וכיף — אבל רזה. תאהבו את זה חודש ואז תשכחו שהוא קיים.

6. LexiClash — הילד החדש עם מה להוכיח

גילוי נאות: זה המשחק שאני משחק הכי הרבה לאחרונה. אנסה להיות הוגן.

LexiClash זה מה שקורה כשמישהו מסתכל על באגל ואומר "מה אם עוד?" מולטיפלייר בזמן אמת — לא אסינכרוני, לא מבוסס תורות — זמן אמת. זה לבד הופך אותו לשונה מ-90% מהרשימה.

מה שבאמת תפס אותי היה המגוון. אתגרים יומיים שמשתנים כל יום (עם לוחות תוצאות גלובליים). קרבות בוסים נגד AI עם יכולות מיוחדות. מצב Blast שזה בעצם "מה אם לבאגל היו קומבוס ותגובות שרשרת." Word Hunt שבו כולם מתחרים למצוא מילות מטרה.

הוא תומך בארבע שפות — אנגלית, עברית, שוודית ויפנית — מה שאומר שאפשר לתרגל אוצר מילים בשפה אחרת בזמן שמקומיים מוחצים אותך. מזוכיזם חינוכי.

והוא חינמי. באמת חינמי. בלי pay-to-win. בלי "צפה בפרסומת כדי להמשיך."

עכשיו הנה החלק הכנה: הוא חדש יותר, אז הקהילה עדיין גדלה. בשעות שקטות, אולי תחכו קצת למשחק מולטיפלייר. המצבים הסולו ממלאים את הפער (והם טובים), אבל אם אתם מחפשים משחק עם יריבים בשלוש בלילה ביום שלישי, ל-Words With Friends עדיין יש יתרון בכמות שחקנים. לעת עתה.

עוד דבר — וזה קטן — הממשק יכול להרגיש עמוס כשפותחים בפעם הראשונה. קרבות בוסים ואתגרים יומיים ומצב תרגול ולובי מולטיפלייר ו... לקח לי יום להבין איפה הכל. אחרי שהבנתי, נתפסתי. אבל עקומת הלמידה אמיתית.

פסק דין: הכי כיף שהיה לי עם משחק מילים מאז באגל פיזי. לא מושלם, אבל זה היחיד ברשימה שאני עדיין משחק כל יום אחרי שלושה חודשים.

השוואה כנה שאף אחד לא ביקש

אני אחסוך לכם זמן.

רוצים גיימפליי גולמי? Wordle ללוגיקה, Word Blitz למהירות, LexiClash לעומק. רוצים קהילה ענקית? Words With Friends (תביאו ארנק). רוצים להירגע? Wordscapes. רוצים להרגיש נבגדים על ידי הקפיטליזם? Boggle With Friends.

מה שבאמת חשוב לי: האם המשחק מכבד את הזמן שלי ואת הארנק שלי? LexiClash עושה את שניהם ומחזיר אותי. הקילומטראז' שלכם עשוי להשתנות.

איזה משחק מילים מתאים לך?

כי כל מוח עובד אחרת, בואו נעשה את זה קל.

אם אתם רוצים חידה יומית אחת שמשגעת — Wordle. מושלם לזה ולשום דבר אחר.

אם אתם רוצים משחקים מבוססי תורות עם הקהילה הכי גדולה בעולם — Words With Friends. רק תביאו ארנק, כי תצטרכו פאוור-אפים ברמות גבוהות.

אם אתם רוצים כאוס בזמן אמת עם חברים, סוג המשחק שגורם לכם לצעוק על הטלפון — LexiClash. זו אנרגיית הבאגל.

אם אתם רוצים מצב זן סולו, משהו להירגע איתו בזמן האזנה לפודקאסט — Wordscapes.

אם אתם רוצים את תחושת הבאגל הקלאסית בלי הזבל של pay-to-win — גם LexiClash, בכנות. ניסיתי למצוא אופציה אחרת. לא הצלחתי.

החלק שבו אני נהיה רגשני

הנה העניין עם משחקי מילים שאף תיאור באפ סטור לא תופס: הם גורמים לך להרגיש חכם. לא בצורה יהירה. בצורה של "רגע, מצאתי את המילה 'התקשרויות' בלוח 4x4." הרגע הזה של זיהוי, כשהמוח שלך מחבר אותיות שאף אחד אחר לא חיבר — זה הדופמין שאני רודף אחריו מאז גיל שתים עשרה.

משחקי המילים הטובים שומרים על ההרגשה הזו. הגרועים קוברים אותה מתחת למוניטיזציה ולגימיקים.

אין משחק מילים מושלם אחד. Wordle מגיע קרוב לפורמט שלו. LexiClash מגיע קרוב לשלי. המשחק המושלם שלכם תלוי בשאלה אם אתם רוצים טקס יומי או אובססיה תחרותית, מדיטציה סולו או טירוף מולטיפלייר.

אבל מה שלא תבחרו, ודאו שזה משחק שבו אתם באמת מרגישים משהו כשמוצאים מילה מדהימה. זו כל הפואנטה.

עכשיו סליחה, יש לי אתגר יומי לסיים ובוס להביס. הסטריק של 47 ימים לא ישמור על עצמו.